איך מושבה כושלת בפנמה הביאה לאיחוד סקוטלנד ואנגליה?

בקיץ 1698 עמד נמל לית' הסקוטי גדוש בהמונים. חמש ספינות, בהן "סנט אנדרו" ו"קלדוניה", עמדו להפליג אל עבר יעד רחוק ומסתורי: מפרץ דריין שבפנמה, פינה צרה ולוהטת של אמריקה המרכזית שבה שאף עם סקוטי שלם, מוכה עוני ומחפש גדולה, להקים אימפריה מסחרית משלו. איש מהנוסעים לא שיער שבתוך שנתיים בלבד תיהפך ההרפתקה הזו לאחת הקטסטרופות הכלכליות הגדולות בתולדות אירופה, ושהיא תדחוף את סקוטלנד הישר לזרועותיה של אויבתה ההיסטורית, אנגליה.

חלום של אומה קטנה

בסוף המאה ה-17 סקוטלנד הייתה מדינה עצמאית, אך ענייה ומוחלשת. בעוד אנגליה, הולנד וספרד בנו אימפריות מסחר עצומות מעבר לים, סקוטלנד נותרה מחוץ למשחק הקולוניאלי הגדול. יזם ובנקאי סקוטי בשם וויליאם פטרסון, שסייע קודם לכן בייסוד בנק אנגליה, הגה תוכנית נועזת: להקים מושבת סחר סקוטית במעבר היבשתי הצר של פנמה, שם, כך האמין, ניתן יהיה לחבר בין האוקיינוס האטלנטי לפסיפי ולשלוט בנתיב סחר עולמי בין אירופה למזרח הרחוק, עוד לפני שנחפרה תעלת פנמה.

ב-1695 הקים הפרלמנט הסקוטי את "חברת סקוטלנד" למסחר עם אפריקה והודו, מיזם ציבורי שנועד לממן את ההרפתקה. הציבור הסקוטי, מכל שכבות החברה, אצילים וסוחרים זעירים כאחד, השקיע בו סכומים אדירים. ההערכות מדברות על כך שכ-15 עד 40 אחוז מכלל ההון שהיה זמין אז בסקוטלנד הוזרם לפרויקט היחיד הזה, מהלך שהעיד יותר מכול על התקווה חסרת הגבולות שתלה העם הסקוטי במיזם.

הפלגה אל הלא נודע

ביולי 1698 יצאו חמש הספינות מנמל לית' עם כאלף ומאתיים מתיישבים על סיפונן, חיילים, סוחרים, אנשי דת ובני משפחותיהם, שנשאו עמם גם מטען מוזר להפליא של סחורות למכירה: פאות נוכריות, מסרקים, מראות ותנ"כים, פריטים שהתגלו כחסרי כל ערך עבור תושבי האזור הילידים. הספינות הגיעו לחופי דריין בתחילת נובמבר 1698 והמתיישבים הקימו יישוב שכונה "ניו אדינבורו" סביב מבצר בשם סנט אנדרו.

עד מהרה התברר שהמציאות רחוקה מאוד מהחלום. האקלים הטרופי הלח היה בלתי נסבל עבור אנשים שהגיעו מהאקלים הקר של סקוטלנד. הקרקע הביצתית לא הצמיחה יבול ראוי, המזון שהובא מהמולדת התקלקל במהירות, והמים המקומיים היו מזוהמים. מלריה, קדחת צהובה ודיזנטריה התפשטו במהירות בקרב המתיישבים הצפופים והתשושים. בשיא המשבר מתו כעשרה אנשים ביום. תוך פחות משנה מתו למעלה מ-80 אחוז מהמשתתפים בשתי המשלחות גם יחד.

נטישה מצד לונדון ואיום מספרד

מלכתחילה נועדה התוכנית להיכשל גם מסיבות מדיניות. פנמה הייתה חלק מתחום השפעתה של האימפריה הספרדית, וספרד ראתה בהתיישבות הסקוטית פלישה בוטה לשטחה. אך המכה הקשה ביותר לא הגיעה מספרד, אלא ממקום שממנו ציפו הסקוטים לתמיכה: מלך אנגליה וסקוטלנד המשותף, וויליאם השלישי. וויליאם, שהיה תלוי בברית עם ספרד במאבקו נגד צרפת באירופה, אסר במפורש על מושבות אנגליה באמריקה, ובהן אלו שבקריביים, לספק למתיישבים הסקוטים מזון, ציוד או כל סיוע אחר. גם הולנד, בעקבות אינטרסים דומים, נמנעה מסיוע. המתיישבים נותרו מבודדים לחלוטין, ללא אספקה סדירה וללא גיבוי צבאי, במרחק אלפי קילומטרים מהבית.

כתוצאה מהמחלות, הרעב והבידוד, המושבה הראשונה ננטשה כבר ביולי 1699, פחות משנה לאחר שהוקמה, כאשר רוב שרידיה חזרו לסקוטלנד או מתו בדרך. אלא שבסקוטלנד טרם נודע דבר הכישלון, ומשלחת שנייה, הפעם עם למעלה מאלף מתיישבים נוספים על גבי ארבע ספינות ובהן "הרייזינג סאן" בעלת 38 התותחים, כבר יצאה לדרך. היא הגיעה לדריין בסוף נובמבר 1699, ומצאה שם רק אדמה חרוכה ומבצר נטוש.

המתיישבים החדשים ניסו לבסס מחדש את המושבה, אך בתחילת 1700 הגיעו כוחות ספרדיים והטילו מצור על סנט אנדרו. לאחר חודש של לחימה ומצור, נאלצו הסקוטים הנצורים, מוחלשים ממחלות ומחוסר מזון, להיכנע ולפנות את המקום סופית באפריל 1700. מתוך כ-2,500 מתיישבים שיצאו לדריין בשתי המשלחות, רק שברי אנשים חזרו בחיים לסקוטלנד.

קריסה כלכלית ולאומית

חברת סקוטלנד גייסה כ-400 אלף ליש"ט, סכום עצום לתקופה, השווה בכוח קנייה של ימינו לעשרות מיליוני ליש"ט. כשהתוכנית קרסה, ההון כולו אבד. מדובר לא רק בכישלון עסקי, אלא באסון לאומי של ממש: משפחות אצולה, עיריות, אוניברסיטאות וסוחרים זעירים, כולם הפסידו את השקעתם, והשפל הכלכלי שנוצר פגע קשות בכלכלה הסקוטית השלמה, ובמיוחד באזור השפלה (הלואולנדס).

מי שרוצה להבין את קשיי ההתיישבות באזור עשוי למצוא עניין בכך שגם כיום פנמה נחשבת ליעד מאתגר מבחינה אקלימית וגאוגרפית, ולעיתים אף לצרכים מודרניים לגמרי, כמו תיירות או הגירה, מומלץ להיעזר במידע מעודכן כדוגמת המדריך המקיף לפנמה כדי להבין את תנאי השטח שם. בתקופת חברת סקוטלנד, כמובן, מידע כזה כלל לא היה קיים, וההרפתקנים יצאו כמעט בעיניים עצומות אל תוך ג'ונגל בלתי מוכר.

מהחוב הלאומי אל שולחן המשא ומתן

הכישלון הכפול של דריין הותיר את סקוטלנד במצב שברירי ביותר. חלק ניכר מהאליטה הכלכלית והפוליטית של המדינה מצא את עצמו על סף פשיטת רגל אישית, ובד בבד גברה התסכול הציבורי כלפי אנגליה, אשר נתפסה כמי שהפקירה בכוונה את המיזם הסקוטי כדי לשמר את האינטרסים הקולוניאליים שלה. במקביל, גם באנגליה גברה הדאגה: מלכת אנגליה אן חששה שסקוטלנד העצמאית עלולה לבחור מלך אחר לאחר מותה, מה שעלול לערער את היציבות הפוליטית של כל האי הבריטי ואף לפתוח פתח להשפעה צרפתית מצפון לגבול.

בתוך אקלים זה של משבר כלכלי סקוטי מצד אחד וחשש אנגלי אסטרטגי מצד שני, נפתח משא ומתן על איחוד מדיני בין שתי הממלכות. ההצעה האנגלית כללה, בין היתר, פיצוי כספי למשקיעי חברת סקוטלנד תמורת ביטול המיזם וקבלת האיחוד. סעיף 15 בהסכם האיחוד הבטיח לסקוטלנד סכום של כ-398 אלף ליש"ט, המכונה "האקוויוולנט", ששימש בין השאר לכיסוי חלק ניכר מההפסדים שנגרמו לניזוקי דריין. עבור רבים מהאצילים והסוחרים הסקוטים, שהיו נושים כבדים במשבר, ההצעה הפכה לפתרון מעשי ומפתה יותר מהמשך העצמאות המדינית תחת חוב לאומי מכביד.

ב-1706 וב-1707 אישרו הפרלמנטים של סקוטלנד ואנגליה בנפרד את חוקי האיחוד, ומהם קמה ממלכת בריטניה הגדולה המאוחדת. ההצבעה בפרלמנט הסקוטי לוותה במחאות עממיות קשות ובתחושה נרחבת של בגידה, שכן רבים ראו באיחוד ויתור מוחלט על הריבונות הלאומית. אך בין הגורמים המרכזיים שהטו את הכף לטובת האיחוד, לצד שיקולים דתיים, שושלתיים וכלכליים רחבים יותר, בלט במיוחד המשבר הכלכלי החריף שהותירה תוכנית דריין. חלק ניכר מחברי הפרלמנט הסקוטי שהצביעו בעד האיחוד היו בעצמם משקיעים בחברת סקוטלנד, ומצאו עצמם למעשה מצביעים גם על עתידם הכלכלי האישי.

מורשת של אירוניה היסטורית

יש בכך אירוניה מרה: ניסיון להעניק לסקוטלנד עצמאות כלכלית ומעמד קולוניאלי עצמאי הוא שהוביל בסופו של דבר לאובדן עצמאותה המדינית. חלום האימפריה הסקוטית שהתנפץ בביצות דריין הפך, בעקיפין אך במישרין, לזרז המכריע שדחף את סקוטלנד אל תוך האיחוד עם אנגליה, איחוד שעיצב מאז את מפת אירופה למשך למעלה משלוש מאות שנה, ושעד היום, כפי שממחישים משאלי העצמאות הסקוטיים בעשורים האחרונים, ממשיך לעורר ויכוח נוקב על זהות, ריבונות ומחיר ההיסטוריה.

סיפורה של תוכנית דריין נותר תזכורת חדה לכך שלעיתים אירועים שנראים כפרק שולי ורחוק, מושבה נידחת שקרסה בג'ונגל האמריקאי, יכולים לשנות את מהלך ההיסטוריה של יבשת שלמה. ג'ונגל פנמה, מזג האוויר האכזרי שלו ומחלותיו הקטלניות, לא רק קברו אלפי סקוטים רחוק מביתם, אלא שרטטו מחדש, בלי כוונת מכוון, את הגבולות הפוליטיים של האי הבריטי כולו.