המטוסים הראשונים של חיל האוויר הישראלי הגיעו מצ'כוסלובקיה

באחד מסיפורי ההצלה הדרמטיים ביותר של מלחמת העצמאות, מדינת ישראל הצעירה, שעמדה חסרת אונים כמעט מול צבאות ערב הפולשים, מצאה בת ברית בלתי צפויה: צ'כוסלובקיה הקומוניסטית. בין ראשית 1948 לתחילת 1949 הגיעו לשמי הארץ עשרות מטוסי קרב, אלפי רובים ומיליוני כדורים, כולם תוצרת צ'כית, במסגרת עסקה חשאית שכונתה על ידי מי שהיו מעורבים בה "עסקת הנשק שהצילה את ישראל". בלעדיה, קשה לדעת אם חיל האוויר הישראלי היה קם מלכתחילה, ואם מדינת ישראל הייתה שורדת את החודשים הראשונים לקיומה.

ברית מפתיעה בצל המלחמה הקרה המתהווה

הרקע לעסקה נעוץ בתפנית גיאופוליטית מפתיעה. ברית המועצות, בראשות סטלין, ראתה בהקמת מדינה יהודית עצמאית הזדמנות לפגוע באינטרסים הבריטיים במזרח התיכון ולבסס לעצמה דריסת רגל באזור. משום כך תמכה ברית המועצות בתוכנית החלוקה של האו"ם בנובמבר 1947, ובעקבותיה נתנה אור ירוק לצ'כוסלובקיה, שהייתה אז עדיין ערב הפיכת פברואר 1948 מדינה עם ממשלה מעורבת אך כבר נתונה להשפעה סובייטית הולכת וגוברת, למכור נשק ליישוב היהודי בארץ ישראל ולאחר מכן למדינת ישראל שזה עתה קמה. עבור פראג, שהייתה זקוקה נואשות למטבע זר, העסקה הייתה גם הזדמנות כלכלית וגם מהלך פוליטי שתאם את קו מוסקבה.

השליח המרכזי מטעם המוסדות הציוניים היה אהוד אבריאל, איש ה"מוסד לעלייה ב" שפעל תחת זהות דיפלומטית בפראג. אבריאל, יליד וינה שעלה לארץ בצעירותו, ניהל את המגעים מול השלטונות הצ'כים בסיוע קשריו האישיים ובתמיכת שר החוץ הצ'כי יאן מסריק, דמות מפתח שראתה בעזרה ליהודים גם עניין מוסרי לאחר זוועות מלחמת העולם השנייה. החוזה הראשון לרכישת נשק נחתם ב-14 בינואר 1948, עוד לפני הכרזת המדינה, כאשר הסוכנות היהודית רכשה רובים, מקלעים ותחמושת בהיקף שהיה עתיד לשנות את פני המערכה.

רובים, מקלעים ומיליוני כדורים בדרך לארץ

הנשק שנרכש כלל כ-34,500 רובי P-18 מדגם מאוזר, למעלה מ-5,500 מקלעי MG 34, מאות מקלעים כבדים וקלים מדגמי vz. 37 ו-vz. 26, אקדחים, מקלעונים ועשרות מיליוני כדורי תחמושת מסוגים שונים. חלק מהמשלוחים הגיעו בספינות, כמו האונייה "נורה" שעגנה בנמל תל אביב באפריל 1948, וחלק הוטסו ישירות בעזרת מטוסי תובלה, בהם מטוס "סקיימאסטר" שנחת בשדה בית דרס בין 31 במרץ ל-1 באפריל 1948, ימים ספורים לפני הכרזת העצמאות. משלוחי הנשק הקלים הגיעו בשעה קריטית, כאשר כוחות ההגנה נאבקו לפרוץ את הדרך לירושלים הנצורה, והם תרמו תרומה מכרעת למבצע נחשון ולקרבות הדרך לבירה.

אביה S-199: "מסרשמיט היהודי" שנולד ממקרה

אך החלק המרתק ביותר בעסקה, ואולי המשמעותי ביותר להקמת חיל האוויר הישראלי, היה רכישת כלי הטיס. ישראל רכשה מצ'כוסלובקיה 25 מטוסי אביה S-199, גרסה צ'כית ומאולתרת של מטוס הקרב הגרמני מסרשמיט Bf 109, שיוצרה במפעלי אביה מתוך חלקי גוף שנותרו מייצור גרמני בתקופת הכיבוש הנאצי, כאשר הותאם להם מנוע ג'ונקרס שונה מזה שתוכנן במקור. השילוב הזה הפך את המטוס לבעל מוניטין בעייתי: הטייסים כינו אותו "מזרשמיט" או "מסרשמיט היהודי", בין השאר בשל בעיות שליטה, נטייה מסוכנת להתהפך על הקרקע עקב מנוע כבד מדי והגה כיוון חלש, ותקריות תאונה לא מעטות. ולמרות זאת, זהו המטוס שהעניק לחיל האוויר הישראלי הצעיר את יכולת הקרב האווירי הראשונה שלו.

מבצע בלק: הברחה חשאית דרך יוגוסלביה ואיטליה

ההברחה של המטוסים לישראל בוצעה בסוד כמעט מוחלט, במסגרת מבצע שכונה "מבצע בלק". שדה תעופה נטוש ליד העיירה ז'אטץ, כ-75 קילומטרים ממערב לפראג, שימש כבסיס ההתארגנות והורכב מחדש תחת שם הקוד "זברה". שם אומנו טייסים מתנדבים יהודים מרחבי העולם, רבים מהם ותיקי מלחמת העולם השנייה מארצות הברית, בריטניה, דרום אפריקה וקנדה, במסגרת מפעל ה"מח"ל". בין המתנדבים הבולטים היה עזר ויצמן, שהיה לימים נשיא המדינה, וכן טייס בריטי בשם גורדון לבט שסייע להטיס את המטוסים המפורקים ליעדם. מפקד הבסיס הצ'כי מטעם ישראל היה יהודה בן חורין.

מאחר שהמטוסים לא יכלו לטוס במעוף ישיר ארוך כל כך, ומכיוון שברית המועצות וצ'כוסלובקיה ביקשו להסתיר את מעורבותן מעיני ארצות הברית ובריטניה, שהטילו אמברגו על אספקת נשק לאזור, נבנה מסלול הברחה מורכב דרך המרחב האווירי של יוגוסלביה של טיטו ולעיתים דרך איטליה. הטיסה הראשונה של מטוסי אביה S-199 לישראל יצאה בסוף מאי 1948, ימים ספורים בלבד לאחר הכרזת העצמאות, כאשר מטוסי הקרב פורקו לחלקים, הוברחו במטוסי תובלה ולאחר מכן הורכבו מחדש בשדה התעופה עקיר שליד רחובות, שכונה אז "שדה עקיבא". שדה זה שימש בעבר את חיל האוויר המלכותי הבריטי ולאחר פינוי הבריטים מהארץ עבר לידי הכוחות הישראלים. המטוסים, שהגיעו במצב חלקי ולעיתים בלתי שמיש עד כדי כך שנדרש הרכבה מאולתרת ממש בשטח, נכנסו לפעולה מיד לאחר הרכבתם, כמעט ללא זמן אימונים.

הקרב שעצר את השיריון המצרי בשערי תל אביב

הביצוע המבצעי הראשון של מטוסי האביה נחשב לאחד הרגעים המכוננים בתולדות חיל האוויר: ב-29 במאי 1948, יממה לאחר שהמטוסים הורכבו, ארבעה טייסי מח"ל המריאו במטוסי S-199 ותקפו כוח מצרי משוריין שהתקדם לעבר תל אביב באזור אשדוד, במה שנודע כ"קרב עשרת המטוסים" או פעולת עצירת השיירה המצרית. התקיפה, שבוצעה במטוסים שכמעט לא נבדקו והוטסו בידי טייסים שכמעט לא הכירו אותם, נחשבת בהיסטוריוגרפיה הישראלית לאחת הפעולות שעצרו את ההתקדמות המצרית לעבר תל אביב בשלב הקריטי ביותר של המלחמה, ותרמה תרומה פסיכולוגית עצומה למורל הציבור והלוחמים.

הספיטפיירים המהוללים מגיעים בעקבות "מבצע ולווטה"

מעבר לאביה S-199, כללה העסקה עם צ'כוסלובקיה גם רכישה של מטוסי ספיטפייר Mk. IX, מהמטוסים המהוללים ביותר של מלחמת העולם השנייה, שהיו אז עדיין בשירות חילות אוויר רבים באירופה. במסגרת ההסכמים נרכשו כ-61 מטוסי ספיטפייר, אולם רק חלק קטן מהם, כ-18 מטוסים, הצליח להגיע לישראל בפועל עד תום הלחימה, בשני גלים עיקריים במסגרת מה שנודע כ"מבצע ולווטה": שישה מטוסים בספטמבר 1948 ושנים עשר נוספים בדצמבר אותה שנה. גם כאן שימשה יוגוסלביה תחנת מעבר מרכזית: המטוסים נצבעו מחדש ותודלקו בבסיסים יוגוסלביים בקונוביץ' ובניקשיץ' בטרם המשיכו בטיסתם הארוכה לישראל, מסלול שנועד להתחמק ממכ"מים ומעיני מעצמות המערב.

מי שמתעניין היום בהיסטוריה של האזור ומתכנן לבקר בעקבות סיפור זה, ימצא עניין רב ברפובליקה הצ'כית של ימינו, יורשתה של צ'כוסלובקיה לשעבר, שעדיין שומרת עקבות רבים מתקופה זו בערים כמו פראג ובאזור ז'אטץ ההיסטורי. מי שמתכנן טיול כזה יכול להיעזר בהמדריך המקיף לצ'כיה כדי לתכנן את המסלול.

מדוע ברית המועצות נתנה את אישורה

מדוע בכלל הסכימה ברית המועצות לאשר עסקה כה משמעותית? ההסבר המקובל בקרב היסטוריונים הוא ששלטונות מוסקבה קיוו שהמדינה היהודית החדשה, שרבים ממנהיגיה הגיעו ממזרח אירופה ומהתנועה הסוציאליסטית, תיטה לכיוון הגוש הסובייטי ותפגע במעמדה של בריטניה באזור. תפיסה זו התבררה כשגויה בתוך זמן קצר, שכן ישראל בחרה במדיניות חוץ עצמאית ואי-הזדהות, אך בעיתוי הקריטי של 1948 היא הוכיחה את עצמה כברכה של ממש. יש לזכור שבניגוד לצ'כוסלובקיה, מרבית מדינות המערב, ובראשן ארצות הברית ובריטניה, הטילו באותה תקופה אמברגו על מכירת נשק לכל הצדדים במזרח התיכון, מה שהותיר את ישראל כמעט ללא מקורות אספקה חלופיים בשלב הקריטי ביותר של המלחמה.

נשק שהכריע מלחמה

ההשפעה של עסקת הנשק הצ'כוסלובקית על מהלך מלחמת העצמאות הייתה מכרעת. הרובים והמקלעים שהגיעו באוניות ובמטוסי תובלה עוד לפני הכרזת המדינה איפשרו לכוחות ההגנה, ולאחר מכן לצה"ל, לצייד יחידות שנלחמו כמעט חמושות רק בנשק מאולתר. מטוסי האביה S-199, על אף מגרעותיהם הטכניות הרבות, היו לגרעין הראשון של חיל האוויר הקרבי הישראלי, ואפשרו לישראל לבסס לראשונה נוכחות אווירית מול חילות האוויר של מצרים, עיראק וסוריה. הספיטפיירים, שהגיעו מאוחר יותר, שדרגו משמעותית את היכולת האווירית של המדינה הצעירה בהמשך המלחמה. ניתן לומר בביטחון שללא הנשק הצ'כי, קשה לדעת אם היישוב היהודי היה מצליח לעמוד בפני חמישה צבאות ערביים שפלשו למדינה ביום הכרזתה.

סיפור העסקה נותר במשך שנים אפוף מסתורין ומעורפל בתעודות מסווגות, שכן גם צ'כוסלובקיה וגם ברית המועצות ביקשו להסתיר את מעורבותן מהמערב בעיצומה של המלחמה הקרה המתגבשת. רק בעשורים שלאחר מכן, עם פתיחת ארכיונים ופרסום זיכרונות של מעורבים כמו אהוד אבריאל עצמו, התחוור ההיקף המלא של הסיוע הצ'כי ותרומתו ההיסטורית. כיום מוכר הפרק הזה כאחד הפרקים המרתקים והפחות מוכרים בתולדות הקמת המדינה: רגע שבו יריבות בין מעצמות עולם, אינטרסים כלכליים צ'כים ותושייה ישראלית נפגשו יחד, ותוצאתם הייתה קיומה של מדינת ישראל.