המעיל של פועל היום: הפסקה מ-1776 שתיארה שרשרת אספקה גלובלית

בשנת 1776, בעמוד מוקדם של ספר שעתיד להיחשב למסמך המייסד של הכלכלה המודרנית, עושה אדם סמית דבר מוזר. במקום להמשיך בניתוח, הוא עוצר ומסתכל על מעיל.

לא מעיל יוקרתי. מעיל הצמר הגס של פועל יום אנגלי, הפריט הפשוט ביותר שאפשר להעלות על הדעת. סמית מתחיל למנות מי היה מעורב בייצורו: הרועה שגידל את הצאן, מי שמיין את הצמר, הסורק, הצבע, המסרק, הטווה, האורג, המכבס, המעבד. אחר כך הוא נזכר שהצבעים עצמם מגיעים לעיתים מקצות תבל, ולכן צריך להוסיף לרשימה סוחרים, מובילים, בוני ספינות, מלחים, יצרני מפרשים ויצרני חבלים. ואז הוא שואל מי ייצר את הכלים של כל אלה, ומגיע עד המספריים שבהם גוזז הרועה את הצמר, ומשם אל הכורה שחצב את העפרה, בונה הכבשן, כורת העצים, שורף הפחם, יוצר הלבנים, הנפח.

הפסקה נמשכת ונמשכת. היא כוללת את חלון הזכוכית בבית הפועל, את הפחמים שהובאו אליו ממעמקי האדמה בדרך ים ארוכה, את הסכין והמזלג שעל שולחנו. המסקנה שסמית מגיע אליה היא שבלי שיתוף פעולה של אלפים רבים, האדם הפשוט ביותר בארץ מתורבתת לא היה מסוגל להשיג אפילו את אורח החיים הצנוע שאנחנו מדמים בטעות כפשוט.

שרשרת אספקה, 250 שנה לפני שהמונח נולד

מה שסמית עשה שם, בלי שהייתה לו מילה לזה, הוא לתאר שרשרת אספקה גלובלית. הוא לא הסתפק באמירה שהעולם מחובר. הוא הלך אחורה צעד צעד לאורך השרשרת עד שנגמר לו הנייר, והראה שהיא אינה נגמרת.

הטיעון הזה הוא הצד השני של הפרק המפורסם יותר, זה שפותח את הספר ועוסק בבית מלאכה לייצור סיכות. סמית ביקר במפעל קטן שהועסקו בו עשרה אנשים בלבד, עניים ומצוידים בדוחק, שחילקו ביניהם כשמונה עשרה פעולות נפרדות: אחד מותח את החוט, אחר מיישר אותו, שלישי חותך, רביעי מחדד, וכן הלאה עד שאפילו נעיצת הסיכות בנייר היא מקצוע בפני עצמו. יחד הם ייצרו קרוב לחמישים אלף סיכות ביום. סמית מעריך שאילו עבד כל אחד מהם לבדו, ספק אם היה מגיע לעשרים.

הסיכות מראות מה קורה בתוך בית מלאכה אחד. המעיל מראה מה קורה כשמחברים את כל בתי המלאכה שבעולם.

הילד שרצה לחזור למשחק

בין שני הקטעים האלה מופיע אצל סמית סיפור קטן שקל לפספס. במנועי הקיטור הראשונים, הוא מספר, הועסק נער דרך קבע בפתיחה ובסגירה של המעבר בין הדוד לגליל, בהתאם לתנועת הבוכנה. עבודה משעממת, חוזרת, אינסופית. אחד הנערים האלה, שרצה להמשיך לשחק עם חבריו, הבחין שאפשר לקשור חוט מידית השסתום אל חלק אחר של המכונה, וכך השסתום ייפתח וייסגר בלי שיצטרך לעמוד שם.

סמית מציין ביובש שזה היה אחד השיפורים הגדולים ביותר שנעשו במכונה מאז הומצאה, והוא נולד מרצונו של ילד לחסוך בעבודתו שלו. זו הנקודה שבה הטיעון שלו על חלוקת העבודה הופך למשהו רחב יותר: כשאדם עושה פעולה אחת כל היום, הוא גם מתחיל לחשוב איך לא לעשות אותה.

המספרים של הנפחים

סמית לא הסתפק בטיעון עקרוני. הוא יצא ואסף מספרים, והם מופיעים בספר בצורתם הגולמית. נפח מן השורה שמעולם לא ייצר מסמרים, הוא מדווח, בקושי יגיע למאתיים או שלוש מאות מסמרים ביום, וגם אלה יהיו גרועים. נפח שמייצר מסמרים מדי פעם יגיע לשמונה מאות עד אלף. אבל נערים שמעולם לא עסקו במלאכה אחרת זולת ייצור מסמרים, כאלה שראה במו עיניו, הגיעו כל אחד ליותר מאלפיים ושלוש מאות ביום.

שלוש השורות האלה הן כל התיאוריה שלו בתמצית: ההבדל בין האיש שעושה הכל לאיש שעושה דבר אחד אינו הבדל של עשרות אחוזים אלא של סדר גודל. ומכיוון שאותו אדם מכוון את כל תשומת לבו לפעולה אחת, הוא גם מי שימצא את הדרך לקצר אותה. כאן נכנס הנער עם החוט.

סמית מוסיף בהמשך הערה מחויכת על עצמו ועל בני מינו. ככל שהחברה מתקדמת, הוא כותב, גם העיון הופך למקצוע בפני עצמו, ונוצר מעמד של אנשים שמלאכתם אינה לעשות דבר אלא להתבונן בכל דבר. גם המקצוע הזה, הוא מציין ביובש, מתפצל לענפים ומתמחה. בעצם, גם הפילוסופים הם בית מלאכה לסיכות.

הספר שהיה חצי זמין בעברית

עושר העמים בנוי מחמישה ספרים. הראשון עוסק בחלוקת העבודה, במחירים ובשכר. השני בהון ובצבירתו. השלישי בהיסטוריה הכלכלית של אירופה לאחר נפילת רומא. הרביעי מפרק את המרקנטיליזם, את המכסים ואת מדיניות המושבות. החמישי עוסק בהוצאות המדינה, בעקרונות המיסוי ובחוב הלאומי.

הקורא העברי הכיר עד כה את שלושת הראשונים בלבד. התרגום שראה אור בהוצאת מוסד ביאליק והאוניברסיטה הפתוחה נעצר בסוף ספר ג, והשניים האחרונים, שהם דווקא החלקים הפוליטיים של החיבור, לא תורגמו מעולם. מבקר שכתב על הכרך בעת הופעתו כבר הצביע על כך בצער.

החודש ראה אור תרגום עברי חדש של עושר העמים, והפעם מדובר בחמשת הספרים במלואם, 627 עמודים, כספר דיגיטלי בפורמטים PDF ו-EPUB. זו הפעם הראשונה שאפשר לקרוא בעברית את מה שסמית כתב על מכסים, על מושבות, על חוב ציבורי ועל ארבעת העקרונות שלפיהם ראוי להטיל מסים.

ומי שרוצה לראות כמה מהתובנות האלה עדיין פועלות, יכול לקרוא אצלנו למה שליש מספינות העולם מניפות דגל פנמה, או על החברות שממשיכות לעבוד כבר אלף שנה. המעיל של פועל היום עדיין מיוצר על ידי אלפים שאינם מכירים זה את זה.