הברית הצבאית העתיקה בעולם שעדיין בתוקף

כשמדברים על בריתות בין־לאומיות, רוב האנשים חושבים על נאט"ו, על האיחוד האירופי או על הסכמים מהמאה העשרים. אבל קיימת ברית צבאית אחת שממשיכה להיות תקפה כבר יותר משש מאות שנה, והיא אף מוכרת רשמית כברית הבינלאומית הפעילה הוותיקה ביותר בעולם. מדובר בברית האנגלו-פורטוגזית, הסכם עתיק שנחתם בין ממלכת אנגליה לממלכת פורטוגל, ושורדיו עדיין מתייחסים אליו כאל מסמך בעל תוקף גם בימינו. יתרה מכך, מדובר לא רק בהסכם היסטורי סימלי, אלא בהתחייבות שהוזכרה בפועל בהצהרות רשמיות של ממשלות בריטניה ופורטוגל גם בעשורים האחרונים, מה שהופך אותה למקרה חריג ביותר בקנה המידה הבין־לאומי.

ראשית הברית: אמנת פרננדו וריצ'רד השני

שורשי הברית נטועים בשנת 1373, כאשר נחתמה אמנה בין המלך פרננדו הראשון מלך פורטוגל לבין ריצ'רד השני מלך אנגליה. באותה תקופה שתי הממלכות חיפשו בעלת ברית משותפת מול קסטיליה השכנה, שאיימה על עצמאותן. האמנה מ-1373 הגדירה ברית הגנה הדדית בין שני העמים, והתחייבות לסייע זה לזה במקרה של מלחמה. זהו למעשה המסמך המכונן של מה שיהפוך בהמשך לברית המתמשכת ביותר בהיסטוריה המדינית של אירופה. חשוב להדגיש שבתקופה ההיא ברית מסוג זה לא הייתה עניין של מה בכך: מלחמות אזוריות פרצו לעיתים תכופות, ובריתות בין ממלכות שכנות היו נוטות להתפרק תוך שנים ספורות בעקבות חילופי שלטון או שינויי אינטרסים כלכליים.

אמנת וינדזור 1386: החתימה שקבעה את הכללים

שלוש עשרה שנים לאחר מכן, ב-9 במאי 1386, חודשה ואושררה הברית באופן רשמי ומחייב יותר באמנת וינדזור. האמנה נחתמה בין ריצ'רד השני מלך אנגליה לבין ז'ואאו הראשון מלך פורטוגל, וקבעה שלום, ידידות וברית הגנה הדדית "לנצח" בין שני הכתרים. אמנת וינדזור התחזקה עוד יותר בשנה שלאחריה, כשז'ואאו הראשון נשא לאישה את פילדה מלנקסטר, בת דודו של ריצ'רד השני, מה שחיזק את הקשר המשפחתי בין שני בתי המלוכה. מאז ועד היום, אמנת וינדזור נחשבת לנקודת הציון הרשמית של הברית האנגלו-פורטוגזית, והיא זו שמוזכרת שוב ושוב לאורך הדורות כבסיס המשפטי לקשרים בין שתי המדינות.

מדוע הברית שרדה כה הרבה זמן

ההיסטוריה של אירופה רצופה בבריתות שהתפרקו תוך שנים ספורות, כאשר אינטרסים כלכליים או שינויים פוליטיים הפכו אויבים לבני ברית ולהפך. הברית האנגלו-פורטוגזית שונה בכך שהיא לא הייתה תלויה בשליט מסוים או במשטר ספציפי, אלא הוגדרה כהתחייבות בין העמים והממלכות עצמן, מעל ומעבר לשושלות המלוכה שהתחלפו במהלך המאות. פורטוגל ובריטניה מעולם לא נלחמו זו בזו לאורך כל תקופת הברית, וגם כאשר האינטרסים שלהן לא תמיד חפפו, אף אחד מהצדדים לא ביטל את ההסכם באופן רשמי. תמיכה הדדית זו נבעה גם ממיקומן הגאוגרפי: פורטוגל, הממוקמת בקצה המערבי של חצי האי האיברי, ראתה בבריטניה שכנה ימית חיונית לביטחונה מול ספרד השכנה החזקה ממנה, ואילו בריטניה מצאה בפורטוגל נקודת אחיזה אסטרטגית באזור האטלנטי ובדרך אל אזורי מסחר מרוחקים יותר, כולל נתיבי המסחר לעבר אפריקה, ברזיל והמזרח הרחוק. גם כאשר שתי המדינות עברו תמורות פנימיות עצומות, כמו הרפורמציה בבריטניה או המעברים בין מלוכה לרפובליקה בפורטוגל במאה העשרים, איש מהצדדים לא ראה טעם לבטל הסכם שהוכיח את עצמו שוב ושוב כמועיל לשתי הממלכות.

שימושים היסטוריים לאורך המאות

הברית לא נותרה מסמך תיאורטי בלבד, אלא הופעלה בפועל שוב ושוב במהלך ההיסטוריה. במלחמות נפוליאון בתחילת המאה התשע עשרה, בריטניה שלחה כוחות לסייע לפורטוגל במאבקה נגד הכיבוש הצרפתי, במסגרת מה שמכונה מלחמת חצי האי. גם במלחמת העולם הראשונה נשענו שתי המדינות על יחסי הברית ביניהן. הדוגמה המפורסמת ביותר מהמאה העשרים מגיעה דווקא ממלחמת העולם השנייה. פורטוגל, בהנהגת אנטוניו סלזאר, שמרה על ניטרליות רשמית במלחמה, אולם בשנת 1943 פנתה בריטניה בראשות וינסטון צ'רצ'יל אל פורטוגל בבקשה רשמית להסתמך על אמנת וינדזור מ-1386 כדי לקבל גישה לבסיסים באיים האזוריים. פורטוגל נענתה לבקשה, ואפשרה לכוחות הבריטים והאמריקאים להקים בסיסים חיוניים במרכז האוקיינוס האטלנטי, שסייעו במאבק נגד צוללות הצי הגרמני. זהו אחד המקרים הבולטים שבהם הברית הופעלה באופן מפורש ורשמי מכוח נוסח האמנה המקורית.

מלחמת פוקלנד והדים בעת החדשה

גם בעידן המודרני יותר המשיכה הברית לשמש רקע לשיתוף פעולה. במלחמת פוקלנד בשנת 1982, כאשר בריטניה נלחמה מול ארגנטינה על האיים הדרומיים, פורטוגל הציעה סיוע לוגיסטי לכוחות הבריטיים, ובין היתר אפשרה שימוש בשטחה ובנתיבי התעופה שלה, מתוך הכרה בהתחייבויות ההיסטוריות שבין שתי המדינות. אמנם היקף הסיוע היה מוגבל בהשוואה לתמיכה הצבאית הישירה של מלחמת העולם השנייה, אך הוא נתפס כביטוי נוסף לכך שהברית העתיקה עדיין נושאת משמעות מעשית, ולא רק סמלית.

הברית בימינו

כיום, יותר משש מאות שנים לאחר חתימת אמנת וינדזור, הברית האנגלו-פורטוגזית עדיין מוזכרת רשמית ביחסים הדיפלומטיים בין בריטניה לפורטוגל. שתי המדינות חוגגות מדי כמה עשורים אירועים רשמיים לציון יובלות הברית, ומנהיגים משתי הממלכות מציינים בגאווה את העובדה שמדובר בקשר הדיפלומטי הרציף הוותיק ביותר בעולם שעודנו בתוקף. הברית אמנם איבדה מהמשמעות הצבאית הישירה שהייתה לה בעבר, שכן שתי המדינות חברות כיום גם בנאט"ו ושומרות על מערכות ביטחון קולקטיביות רחבות יותר, אך היא נותרת סמל תרבותי, היסטורי ומדיני חשוב. פורטוגל, מדינה עם היסטוריה ימית עשירה ותרבות ייחודית משלה, ממשיכה למשוך תיירים, חוקרים וסטודנטים המעוניינים להכיר מקרוב את הסיפור ההיסטורי הזה. מי שמתעניין בפרטים נוספים על המדינה עצמה יכול למצוא מידע מקיף באתר פורטוגל, הכולל היבטים תרבותיים, כלכליים ותיירותיים של המדינה.

סיכום קצר של סיפור ארוך

הברית האנגלו-פורטוגזית היא דוגמה נדירה ליציבות דיפלומטית לאורך זמן, ומראה כיצד הסכם שנחתם בתקופת ימי הביניים המאוחרים יכול להמשיך ולשמש בסיס לקשרים בין מדינות גם באלף השלישי. מאמנת פרננדו וריצ'רד השני ב-1373, דרך אישרורה באמנת וינדזור ב-1386, ועד לשימושים המעשיים בה במלחמת העולם השנייה ובמלחמת פוקלנד, הברית ממחישה כיצד ידידות בין עמים יכולה לשרוד מהפכות, מלחמות ושינויי משטר. עבור מי שמתעניין בהיסטוריה הצבאית והדיפלומטית של אירופה, מדובר בסיפור מרתק שממשיך להתקיים כמעט ללא הפרעה כבר יותר משש מאות שנים.